המעגל

יש קבוצת סטודנטיות אחת שכל פעם שאני מגיעה אליהן הן שואלות אם אולי הפעם אפשר להשאיר את הכיתה כמו שהיא- שורות, שורות.

ברור, למי יש כוח עכשיו להזיז הכל, לסדר מעגל?

אבל אני לא מוותרת על המעגל הזה.

יש לו כוח עצום.

בהתחלה הוא מאחד, מחמם, משייך.

אחר כך מייצר איזו אי נוחות, לא מאפשר להתחמק.

העיניים צורבות, אפילו קצת דומעות לפעמים ובשלב הזה תמיד יהיו פתאום כסאות ריקים או כמה שפשוט זזו לאחור או לצדדים...

אבל האש שבוערת שם בפנים

שומרת

מהפנטת

מחזירה אל המעגל גם את אלו שהיו מעדיפים שורות ועטים.

זו למידה אמיתית, למידה בינאישית, מעגלית.

ואם רק היה אפשר תמיד, הייתי מוציאה את הקבוצות האלו אל הטבע חזרה.

שם- מסביב למדורה, עם סיר כבד ותה מתוק וחמים כבר אין צורך בכל כך הרבה מילים.